Amidora

Amidora · ספרייה

תפילת השחר

נוסח ספרד · ימי חול · שחרית לימות החול · תפילת השחר

נוסח
נוסח ספרד
מהדורה
The Metsudah siddur, 1981

תפילת השחר

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ זָכְ֒רֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ וּפָקְ֒דֵֽנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁ֒מֵי שְׁמֵי קֶֽדֶם וּזְכָר לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ אֶת הַבְּ֒רִית וְאֶת הַחֶֽסֶד וְאֶת הַשְּׁ֒בוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּֽעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִֽינוּ בְּהַר הַמֹּרִיָּה וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ:

Genesis 22:1-19.

וַיְהִי אַחַר הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּֽאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּֽאמֶר הִנֵּֽנִי: וַיֹּֽאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְ֒ךָ אֲשֶׁר־אָהַֽבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶֽרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵֽהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶֽיךָ: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּֽקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּֽקָם וַיֵּֽלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־לוֹ הָאֱלֹהִֽים: בַּיּוֹם הַשְּׁ֒לִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: וַיֹּֽאמֶר אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּֽעַר נֵלְ֒כָה עַד־כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשֽׁוּבָה אֲלֵיכֶם: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּֽשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת־הָאֵשׁ וְאֶת־הַמַּאֲכֶֽלֶת וַיֵּלְ֒כוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּֽאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּֽאמֶר אָבִי וַיֹּֽאמֶר הִנֶּֽנִּי בְנִי וַיֹּֽאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָֽה: וַיֹּֽאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְ֒כוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיָּבֹֽאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָֽמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּֽבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת־הַמִּזְבֵּֽחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּֽשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ מִמַּֽעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶֽלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן־הַשָּׁמַֽיִם וַיֹּֽאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּֽאמֶר הִנֵּֽנִי: וַיֹּֽאמֶר אַל־תִּשְׁלַח יָֽדְ֒ךָ אֶל־הַנַּֽעַר וְאַל־תַּֽעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַֽעְתִּי כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַֽתָּה וְלֹא חָשַֽׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְ֒ךָ מִמֶּֽנִּי: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַֽיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּ֒בַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּֽלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַֽיִל וַיַּעֲלֵֽהוּ לְעֹלָה תַּֽחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל־אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמָֽיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּֽעְתִּי נְאֻם־יְהֹוָה כִּי יַֽעַן אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַֽׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶֽךָ: כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְ֒ךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְ֒בֵי הַשָּׁמַֽיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַֽׁעַר אֹיְ֒בָיו: וְהִתְבָּרְ֒כוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָֽרֶץ עֵֽקֶב אֲשֶׁר שָׁמַֽעְתָּ בְּקֹלִי: וַיָּֽשָׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו וַיָּקֻֽמוּ וַיֵּלְ֒כוּ יַחְדָּו אֶל־בְּאֵר שָֽׁבַע וַיֵּֽשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָֽׁבַע:

These events refer to the previous nine tests by which God tested Abraham. This was to be the tenth and the most difficult test of all.—Ha’amek Dovor

Isaac was Abraham’s only son by Sarah.

Ishmael and Eliezer.—Rashi

Abraham unwittingly prophesied that both of them would return.—Rashi

The Hebrew word is ma’acheles (root: אכל = to eat) which means that it renders meat fit for eating through slaughtering the animal. Another interpretation is: his knife is called ma’acheles because we still enjoy (eat) the reward of Abraham’s virtue when he agreed to use it to slaughter his son.—Rashi

Although Isaac understood that he was going to be slaughtered, “They went together”—with like hearts.—Rashi

The Torah says that he built “the” altar not just “an” altar, to indicate that Abraham rebuilt the same altar which was originally built by Adam and used by Cain, Abel and by Noah.—Targum Yonoson ben Uziel

Tradition tells us that this ram was prepared for this purpose from the time of creation. Rashi (in Maseches Avos 5:6)

The Midrash interprets the following: “God will see the binding of Isaac and through its merit He will pardon Israel every year and rescue them from trouble. It will thus be said, “On this day,” by all generations that the ashes of Isaac are seen by God and serve as our atonement.—Rashi

11 If these blessings were intended to increase the population of Abraham’s descendants, it was superfluous, since God had previously blessed him for that purpose. God here blessed the descendants of Abraham with the nobility of spirit and courage to fulfill the command to sanctify God even when self-sacrifice is required. Only the nation of Israel, Abraham’s children, were commanded to fulfill this mitzvoh, because of the legacy we inherited from him.—Ha’amek Dovor.

ביום שאין אומרים תחנון אין אומרים זה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְ֒ךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּ֒שׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיָגֺֽלּוֹ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ: וְתִתְנַהֵג עִמָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶֽסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּבְטוּבְ֒ךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּ֒ךָ מֵעַמְּ֒ךָ וּמֵעִירְ֒ךָ וּמֵאַרְצְ֒ךָ וּמִנַחֲלָתֶֽךָ: וְקַיֶם לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ כָּאָמוּר. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָֽרֶץ אֶזְכֹּר: וְנֶאֱמַר, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶֽרֶץ אֹיְ֒בֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם: וְנֶאֱמַר וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֺׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֹתָם מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהֹוָה. וְנֶאֶמַר וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ אֶת שְׁבוּתְ֒ךָ וְרִחֲמֶֽךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְ֒ךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ שָֽׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָֽיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֶלֹהֶֽיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶֽךָ: וְנֶאֶמַר וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ אֶל הָאָֽרֶץ אֲשֶׁר יָרְ֒שׁוּ אֲבֹתֶֽיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְ֒ךָ וְהִרְבְּ֒ךָ מֵאֲבֹתֶֽיךָ: וְנֶאֱמַר עַל יְדֵי נְבִיאֶֽךָ, יְהֹוָה חָנֵֽנוּ, לְךָ קִוִּֽינוּ הֱיֵה זְרוֹעָם לַבְּ֒קָרִים, אַף יְשׁוּעָתֵֽנוּ בְּעֵת צָרָה: וְנֶאֱמַר, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּֽנָּה יִוָּשֵֽׁעַ: וְנֶאֱמַר בְּכָל־צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּ֒לֵם וַיְנַשְּׂ֒אֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם: וְנֶאֱמַר, מִי אֵל כָּמֽוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל־פֶּֽשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶֽסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחְמֵֽנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֺנוֹתֵֽינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם: וְנֶאֱמַר, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה, יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:

This refers to God’s attribute of stern justice.

Leviticus 26:42.

Leviticus 26:44.

Leviticus 26:45.

Deuteronomy 30:3-5.

Isaiah 33:2.

Jeremiah 30:6.

Isaiah 63:9.

Micah 7:18-20.

Isaiah 56:7.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַֽיִם בַּסֵּֽתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

Some people conduct themselves in a God-fearing manner in the presence of others (in public), but in the privacy of their homes, do whatever they please. There are others who do just the opposite. In private they are governed by fear of God, but in the presence of others they are too embarrassed or intimidated to be God-fearing. A Jew must always fear God, in private as well as in public.—Siach Yitzchok

Acknowledging the truth is fundamental to serving God, and to all human behavior. One who is concerned merely with “winning the argument” will go to any extreme to come out on top. This attitude caused the downfall of the 250 leaders who joined Korach, rather than acknowledge the truth of Moses’ declaration (Numbers 16:2-35).—Siach Yitzchok

It is not sufficient to merely acknowledge the truth verbally but one must speak truth in his heart as well. Rashi on the Talmud (Maseches Makos 24a) cites the following incident as an example of how one should speak truth in his heart: A buyer once offered to purchase an article from Rav Safra while he was reciting the Shema. Because he could not indicate his acceptance, the anxious purchaser increased his offer. Rav Safra refused the increment because in his heart he had already accepted the original offer.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, מָה אָֽנוּ מֶה חַיֵּֽינוּ מֶה חַסְדֵּֽנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵֽינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵֽנוּ, מַה כֹּחֵֽנוּ מַה גְּבוּרָתֵֽנוּ, מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַֽיִן לְפָנֶֽיךָ וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל כִּי רוֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּֽהוּ וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶֽבֶל לְפָנֶֽיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּ֒הֵמָה אָֽיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל: לְבַד הַנְשָׁמָה הַטְּ֒הוֹרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַֽיִן נֶגְדֶּֽךָ שֶׁנֶּאֶמַר הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּ֒לִי וּכְשַֽׁחַק מֹאזְ֒נַֽיִם נֶחְשָֽׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל:

Of ourselves or others.

In terms of achievement.—Dover Sholom

In terms of time.—Dover Sholom

Isaiah 40:15.

אֲבָל אֲנַֽחְנוּ עַמְּ֒ךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּֽעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמֹּרִיָּה, זֶֽרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶֽךָ שֶׁמֵּאַהֲבָתְ֒ךָ שֶׁאָהַֽבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְ֒ךָ שֶׁשָּׂמַֽחְתָּ בּוֹ קָרָֽאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:

Others translate, “Children of Abraham who loved You.” See commentaries on Isaiah 41:8.

The name Israel symbolizes Jacob’s wandering through history proclaiming the sovereignty of God, while the name Yeshurun indicates his task to fulfill God’s will as revealed to him, and to devote his life to the execution of that which is right in the eyes of God.—S.R. Hirsch

Deuteronomy 33:5.

לְפִיכָךְ אֲנַֽחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלִתֵּן שֶֽׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶֽךָ: אַשְׁרֵֽינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵֽנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵֽנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵֽנוּ: אַשְׁרֵֽינוּ כְּשֶׁאָֽנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל־יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְ֒רִים פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

ויאמר בלחש:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ בְּכָל֯־לְ֯בָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָיוּ הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל֯־לְ֯בָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל֯־יָ֯דֶֽךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:

Deuteronomy 6:4-9.

אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעֺלָמֶֽךָ, וּבִישׁוּעָתְ֒ךָ תָּרוּם וְתַגְבִּֽיהַּ קַרְנֵֽנוּ לְמַֽעְלָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בְּקָרוֹב לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים:

According to other versions, the text is translated, “You will be exalted,” since the Hebrew reads תָּרוּם.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין אֱלֹהִים: קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֺוֶֽיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְ֒פוֹת הָאָֽרֶץ, יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּ֒ךָ עֶלְיוֹן לְכֹל מַמְלְ֒כוֹת הָאָֽרֶץ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְאֶת הָאָֽרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וּמִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ בָּעֶלְיוֹנִים אוֹ בַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה, ומַה תִּפְעָל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם חַי וְקַיָם עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ וְקַיֶּם־לָֽנוּ יְהֺוָה אֶלֹהֵֽינוּ מַה־שֶּׁכָּתוּב, אֶת הַדָבָר שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר, בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּ֒צִי אֶתְכֶם כִּי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָֽרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה:

We refer to God as “First” to preclude the notion that anything existed before Him, but not to assert that He has a beginning.—Kuzari

Similarly, “Last” is used only to repudiate the idea that there is an end to His existence, not to fix a term for Him.—Kuzari

Elohim is a descriptive term which signifies God as ruler or judge.—Kuzari

The Jewish people are called “God’s People” and their name Israel, ׳שר-אל—officers of God, includes God’s Name.

Zephanyah 3:20.

מקומה בסידור

בנוסחים האחרים

טקסטים ומקורות

כל טקסטי התפילה ב־Amidora לקוחים ממהדורות ברישיון פתוח שפורסמו בספריא (Sefaria). נכללות רק מהדורות שפורסמו תחת CC-BY, CC0 או בנחלת הכלל.