Amidora

Amidora · ספרייה

עמידה

נוסח ספרד · ימי חול · ערבית לימות החול · עמידה

נוסח
נוסח ספרד
מהדורה
The Metsudah siddur, 1981

עמידה

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ:

When God's name is spelled Alef-Daled-Nun-Yud it means “my Master”, i.e., it is a personal declaration of the person uttering it. When it is spelled Yud-Hey-Vov-Hey, it indicates God as the Creator of all.—Avudraham

Psalms 51:17.

אבות

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

The first blessing of Shemoneh Esrei contains eighteen expressions of praise which parallel the Eighteen Benedictions.

בעשי"ת:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

We ask God for life so that we can fulfill His purpose in creating us, i.e., to observe and fulfill His commandments.

אם לא אמר זכרנו ונזכר לאחר שכבר אמר בא"י אינו חוזר אבל אם נזכר קודם שאמר השם אף שאמר ברוך אתה אומר זכרנו כו' מלך עוזר כסדר. הטועה ומזכיר זכרנו בשאר ימות השנה אם נזכר קודם שאמר וכתבנו פוסק ומתחיל מלך עוזר וגו' אבל אם אמר וכתבנו חוזר לראש התפלה. (דה"ח)

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם:

God is a helper in all the fortunes of life by giving us the necessary energy and talents to succeed. He delivers us from both moral and physical suffering, and He shields us by keeping tragedy and evil influences from us.

These words complete the first blessing of Shemoneh Esrei called “Avos” (Patriarchs). And here too we bend our knees and bow when saying, “Blessed are You.” The major theme of this section is to praise God as “the Great”, as manifested in the Divine protection and providence He gave to the Patriarchs, of whom Abraham was the first.—Vilna Gaon

גבורות

אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

God's rule of the world is permanent and perpetual.—Kuzari

This is the emphatic expression of our belief in the immortality of the soul.—Kuzari

This passage begins the section of Shemoneh Esrei called “Gevuros” (Might) and its major theme is to praise God as “the Mighty One.” Who alone restores man to life, health, freedom, and well-being.—Vilna Gaon

בקיץ:

מוֹרִיד הַטָּל

בחורף:

מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

God's might is as much manifested in causing the rain as it is in reviving the dead. In fact the Talmud (Maseches Taanis 7a) declares in the name of Rabbi Avohu: “The day when rain falls is greater than the day of the resurrection of the dead.” Rabbi Yochanan said, (Ibid, 2a): “There are three ׳keys’ which God retains in His own hands and does not entrust to any emissary: the key to rain, the key to childbirth, and the key to the resurrection of the dead.”

טעה ולא אמר בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם אם נזכר קודם שאמר הברכה מחיה המתים אומרו במקום שנזכר. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה מחיה המתים צריך לחזור לראש התפלה. ואם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח או לא אמר. אם הוא לאחר שלושים יום חזקתו שגם עתה התפלל כראוי. אבל בתוך שלושים יום צריך לחזור ולהתפלל (קיצור שו"ע יט)

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְ֒לִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

The most extraordinary manifestation of God's might—to our perception—is when He restores the dead to life. Avudraham writes that the three following praises represent various examples of how God restores life to those who arc near death. When a person falls (either physically or morally) he is often near death; thus, when God supports the fallen he restores their lives. When a person is sick, he often faces death, so when God heals the sick He restores their lives. A person who is imprisoned—i.e., confined—is like dead; thus when God releases the imprisoned He restores their lives.

Just as God shows His faithfulness to the living, so too will He keep faith with the dead who lie in the dust. Others say that “Those who sleep in the dust” refers to the Patriarchs; God will remember the oath He made to them and keep His promises to them.—Avudraham

Deliverance will “grow” in stages rather than all at once.

בעשי"ת:

מִי כָמֽוֹךָ אָב הָרַחַמָן זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים:

אם שכח לומר מי כמוך דינו כמו בזכרנו.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

How remarkable is the Jew's conviction of God's faithfulness. When the Chazzan says the blessing of “Resurrector of the dead,” the Jew responds, “Amein” even though he has not seen God restore the dead to life; when the Chazzan says the blessing “Redeemer of Israel,” he responds “Amein”, even though he has not yet been delivered; and when the Chazzan says the blessing “Builder of Jerusalem,” he responds “Amein” even though Jerusalem has not yet been rebuilt.—Midrash Tanchuma

קדושת השם

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְ֒לֽוּךָ סֶּֽלָה: כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

This blessing completes the section of Shemoneh Esrei called Kedushah (Holiness) which emphasizes that God is indeed awesome.

בעשי"ת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

אם טעה וסיים האל הקדוש אם נזכר בתוך כדי דיבור ואמר המלך הקדוש יצא ואם לאו צריך לחזור לראש התפלה וה"ה אם מסופק אם אמר צריך לחזור לראש. ובימות השנה אם אמר המלך הקדוש אינו חוזר.

בינה

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה:

The blessing “You favor man with perception” begins the group of thirteen petitions which make up the “intermediate” section of Shemoneh Esrei. The first six petitions (blessings 4-9) are for our individual needs and well-being: understanding, repentance, forgiveness of sins, deliverance from trouble, from illness, and from want. Though these six petitions are of a personal nature, they voice the needs of all mankind. Note that the worshipper prays for his spiritual needs—knowledge, repentance, and forgiveness before he prays for his physical wants.

(אַתָּה חוֹנַנְתָּֽנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶֽךָ. וַתְּ֒לַמְּ֒דֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתַּבְדֵּל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָחֵל עָלֵֽינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵֽנוּ לְשָׁלוֹם חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶֽךָ: וְ)

חָנֵּֽנוּ מֵאִתְּ֒ךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָּעַת בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חוֹנֵן הַדָּֽעַת:

Wisdom is essential to spiritual development, and we pray that God grant us understanding in order to fulfill the duties incumbent on us as Jews.

תשובה

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ וְקָרְ֒בֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

The goal of wisdom is the realization of man's true relationship to his Maker. Wisdom should be used for Torah study and Divine service.

Since the Sages say, “Repent the day before you die” (Maseches Avos 2:10), and every day may be our last, we petition God daily for Divine guidance in repenting.

Repentance in Judaism implies regret for past misconduct and firm resolve for correct conduct in the future. God holds out His hand to the erring sinner and leads him back to righteousness, as the Talmud (Maseches Yoma 38b) declares, הבא ליטהר מסיעין אותו. God desires penitence as it is written, “I do not desire the death of the wicked: but (rather) that the wicked return from his way and live” (Ezekiel 33:11).

סליחה

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ כִּי אֵל טוֹב וְסַלָח אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:

Sin can only be pardoned after repentance. Hence, the order of these two petitions. Even if a person was the worst of sinners, his supplication (after repentance) makes him fit to receive Divine mercy and helps him attain it—R’ Yosef Albo

Error, חטא, is the result of carelessness, ignorance, or weakness; sin, פשע, is a deliberate disregard of moral or religious duty.

“Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity, his thoughts. Let him return to Adonoy and He will have mercy upon him; and to our God for He abundantly pardons” (Isaiah 55:7).

גאולה

רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ וְרִֽיבָה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ גְאוּלָה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

As an outgrowth of our penitence and our forgiveness we pray that we may be deemed worthy of Divine redemption.—Kuzari

רפואה

רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

After the petitions for our spiritual needs we pray for earthly blessings—for health of body and soul, and for food to maintain our strength.—Kuzari

ברכת השנים

בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה, וְתֵן

בימות החמה:

בְּרָכָה

בימות הגשמים:

טַל וּמָטָר לִבְרָכָה

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּ֒עֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וּבָרֵךְ שְׁנוֹתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

According to the Gaon of Vilna, the petition here reads מטובה, “Satisfy us from its bounty”, referring to the bounty of Eretz Yisroel.

אם שכח לומר טַל וּמָטָר ונזכר קודם שהתחיל תְּקַע אומרו במקום שנזכר. התחיל לומר תְּקַע יאמרנה בשׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה. ואם לא נזכר בש"ת יאמרנה בין ש"ת לרְצֵה. שכח גם שם אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים ויתחיל בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ ויתפלל כסדר. ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה.

קיבוץ גליות

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ יַֽחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

The following six benedictions, beginning with this one, are prayers for the restoration of the spiritual-national life of the Jewish People. This tenth benediction is an impassioned prayer for the fulfillment of the prophecy, “And it will come to pass on that day, the great Shofar will be sounded; and those who were lost in the land of Assyria shall come and those who were dispersed in the land of Egypt; and they will worship Adonoy on the Holy Mountain at Jerusalem (Isaiah 27:13).—Avudraham

דין

הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְ֒טֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּ֒חִלָּה וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּ֒ךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים וְצַדְּ֒קֵֽנוּ בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט:

We pray for the restoration of God's reign of justice, as the prophet said, “And I will restore your judges as in former times, and your advisors as the beginning; afterward you (Jerusalem) will be called the city of righteousness, faithful city” (Isaiah 1:26). This will be manifested with the restoration of the Sanhedrin and their system of halachic justice.

Few evils are the source of deeper grief and suffering than the absence of justice. With the restoration of justice, our sorrow and sighing will change to joy and gladness.—Avudraham

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

בעשי"ת יסיים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט:

בכל השנה אם אמר המלך המשפט יצא וא"צ לחזור. ובעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם נזכר תוך כדי דבור אומר המלך המשפט. ואם לאחר כ"ד לא יאמר ואין מחזירין אותו.

ברכת המינים

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֺּאבֵד וְכָל־אֹיְ֒בֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹבֵר אֹיְ֒בִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים:

This petition was added to the original Eighteen Benedictions. It was ordained by Rabban Gamliel and his Bais Din in Yavneh, according to the text of Shmuel HaKattan, its author (Maseches Berachos 28:b). It is directed against the early Christians who informed against Jews to the Roman authorities after the destruction of the Second Temple, causing them to be put to an excruciatingly painful death.

Not the “wicked,” but “wickedness.” This particular prayer is based on the Talmudic interpretation of the verse, “Let sins be terminated on earth and the wicked will be no more” (Psalms 104:36).

God's enemies are the enemies of His people (see Rashi to Numbers 31:3). The internal enemies of the Jews, against whom this prayer was originally directed, disappeared within a short time.

צדיקים

עַל־הַצַּדִּיקִים וְעַל־הַחֲסִידִים וְעַל־זִקְנֵי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־פְּלֵיטַת (בֵּית) סוֹפְ֒רֵיהֶם וְעַל־גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל־הַבּוֹטְ֒חִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָֽחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

The prayer for the righteous follows the prayer against the wicked, following the same sequence of the Psalmist's verse, “And all the pride of the wicked, I shall cut down; exalted will be the pride of the righteous” (75:11).—Talmud, Maseches Megillah 17b

As King David said, “Those knowing Your Name will trust in You” (Psalms 9:11). These men who perceive God's ways with undistorted clarity are of the highest caliber. They see God's hand guiding the world and they know with certainty that He directs all.—Avudraham, Malbim

The worshiper begs to be saved from the inner catastrophe of feeling that his trust in God has been in vain.—Pesher Dovor

בנין ירושלים

וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְ֒ךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְכִסֵּא דָוִד עַבְדֶּךָ, מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם:

The “pride of the righteous will be exalted” in the restored city of Jerusalem. Hence in this blessing we plead for the reconstruction of Jerusalem, as it is stated, “Pray for the peace of Jerusalem; may they who love You have peace” (Psalms 122:6)—Maseches Megillah 17b

מלכות בית דוד

אֶת־צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּ֒ךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִישׁוּעָתְ֒ךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:

The prayer for the Messiah, descendant of David, follows the prayer for Jerusalem, following the sequence of Hosea's prophecy (3:5), “Afterward, the Children of Israel will return to Jerusalem and seek Adonoy their God, and David their King “—Masechcs Megillah 18a

קבלת תפלה

אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה וּמִלְּ֒פָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ, חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָתֵֽנוּ* כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

The last of the intermediate benedictions petitions God to answer all our preceding prayers.

At this point, the worshiper may add any private petition, and ask God's help for himself, for his household, or for his community.

עבודה

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל, וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

The three concluding benedictions are known as the benedictions of thanksgiving. They consist of prayers for the re-establishment of God's service at Jerusalem; thanksgiving for God's daily wonders in our behalf; and a prayer for peace and prosperity.

In the previous blessings the first person was used: “Heal us,” “Have mercy on us,” whereas here the third person is used: “Their prayer,” “Accept their prayer.” In order to achieve a level in which we will be a source of pleasure to God, we must possess greater merit than what we as individuals can claim. We therefore ask God to take pleasure in the entire people of Israel among whom there are pious and righteous individuals who possess great merit, and we ask Him to accept “their prayer” with love and satisfaction.—Siach Yitzchok

The prayer “Be pleased” in a different form was recited by the Kohanim (priests) every day following the morning fire-offering.—Maseches Berachos 11b

בראש חדש ובחול המועד אומרים זה:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה

לפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

לסכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְ֒ךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

We pray for the privilege of witnessing the visible revelation of the Divine Presence as it appeared to the prophets, to the pious, and to all who were delivered from Egypt.—Kuzari

הודאה

כשאומר מודים כורע ראשו וגופו כאגמון עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. וכשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תהא עליו כמשאוי (שו"ע או"ח סי' קיג)

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּ֒סוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּ֒קוּדוֹת לָךְ וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל־יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל־נִפְלְ֒אוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם, הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:

Here you should bow in gratitude, as if standing before the Divine Presence, and say, “We are thankful to You.” The Jews always bowed when they perceived the Divine Presence..—Kuzari

Here we thank God for returning our souls each morning, after having “entrusted” them to Him all night.—Eitz Yosef

This phrase concludes the earlier declaration, “We will give thanks to You and recount Your praise ... evening, morning, and noon .”—Iyun Tefillalh

בחנוכה ופורים אומרים על הנסים. שכח לומר על הנסים ונזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב שמך אפילו אמר ברוך אתה חוזר ואומר על הנסים. אבל אם כבר סיים הברכה או שאמר ברוך א"י אינו חוזר (דה"ח תרפ"ב ותרצ"ג).

וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה:

בחנוכה:

בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר־כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

This refers to rationally conceived laws. S.R. Hirsch comments: The Greeks knew that the key to the Jewish religion is the Torah. If Torah were forgotten, the decline of ritual observance would be inevitable and rapid. Thus, they concentrated first on causing Torah to be forgotten, knowing that the deterioration of religious observance would swiftly follow.

בפורים:

בִּימֵי מָרְדְּ֒כַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּ֒הוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ:

The usual procedure of those times was that all the wealth of executed people reverted to the monarch. In contrast to the norm, Haman decreed that Jewish possessions would be free for all to enjoy. He did this to provide added incentive to the populace who might have hesitated to kill Jews if they had nothing to gain.

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בעשי"ת:

וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

אם שכח לומר וכתוב אם נזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב חוזר ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם אינו חוזר כמו שנתבאר לעיל אצל זכרנו ומי כמוך. (דה"ח סי' תקפ"ב)

וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלְ֒לוּ וְיבָרְ֒כוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

שלום

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, בָּרְ֒כֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרְ֒כֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ (בְּרוֹב עוֹז וְשָׁלוֹם).

Since the Birkas Kohanim concludes with a blessing for peace, this concluding blessing is a restatement of the last benediction in the form of a congregational prayer.—Pesher Dovor

One of the most important mitzvos of the “Torah of Life” is the mitzvah of doing kindness. But it is incomplete unless there is a love of kindliness in the heart which precedes the act of kindliness.—Pesher Dovor

בעשי"ת:

בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וְכָל עַמְּ֒ךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

בעשי"ת אומרים בספר חיים. ואם לא אמר כיון שסיים הברכה או רק בא"י אינו חוזר. ונ"ל דבזה ראוי לומר בספר תיכף כשסיים המברך את עמו ישראל בשלום קודם יהיו לרצון כיון שכבר גמר התפלה. (דהא לר"ת לעולם אומרים בסוף ברכה אפילו בדבר שאין מחזירין אלא דהחולקים סוברים כיון דא"צ לחזור א"כ הוי הפסק באמצע תפלה מה שאין כן כאן.) (חיי אדם כלל כ"ד סעי' כ"ה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְ֒רֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

אֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְ֒לַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי וְכָל הַקָמִים וְהַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: (יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים וְשֶׁלֹּא אֶכְעֺס הַיּוֹם וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶֽךָ וְתַצִּילֵנִי מִיֵּֽצֶר הָרָע וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ יַחֵד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶֽךָ, בְּנֵה עִירְ֒ךָ, יַסֵּד בֵּיתֶֽךָ, וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶֽךָ. וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וּפְדֵה צֺאנֶֽךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶֽךָ.) עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְ֒צוּן יְדִידֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְ֒ךָ וַעֲנֵֽנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

This prayer was the personal meditation of Mar the son of Ravina, which he recited after he completed his prayers (Maseches Berachos 17a), and it is therefore expressed in the singular. The Jew prays that his mouth, his tongue, and his lips, which have just served as the instruments for his communion with God, will not forfeit any of their moral purity in his dealings with his fellow men—Yaavetz

May I have an open, receptive and understanding mind and spirit in the study of Torah. When it comes to mitzvos, let my soul know no indifference, indolence, or passivity. Let me demonstrate zealous and vigorous endeavor in all things pertaining to Your mitzvos.—Etz Yosef; S.R. Hirsch

עֹשֶׂה (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְ֒ךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: וְעָרְ֒בָה לַיהוָֹה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:

בחול אומר החזן קדיש שלם. במוצאי שבת אומר חצי קדיש ואחר כך אומרים הקהל וִיהִי נֹֽעַם וְאַתָּה קָדוֹשׁ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְעֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּ֒חָתָא וְנֶחֱמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְ֒הוֹן וּבָעוּתְ֒הוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

בתפילת ערבית בארץ ישראל יש נוהגים לומר כאן שיר למעלות:

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

קדיש יתום:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (בעשי"ת וּלְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

חזן: בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ:

קהל וחזן: בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד:

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּ֒חוֹת הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לַהֶֽבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּ֒לִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ. וַאֲנַֽחְנוּ כּוֹרְ֒עִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּ֒לָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ. וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ אֵין עוֹד. אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ אֶֽפֶס זוּלָתוֹ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת אֵין עוֹד:

עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְ֒אוּ בִשְׁמֶֽךָ. לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל יוֹשְׁ֒בֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּֽרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְ֒עוּ וְיִפֹּֽלוּ. וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ. וִיקַבְּ֒לוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ. וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּ֒ךָ הִיא וּלְעֽוֹלְ֒מֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

אַל תִּירָא מִפַּֽחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא: עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּ֒רוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּֽנוּ אֵל: וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל: אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (בעשי"ת וּלְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

מקומה בסידור

בנוסחים האחרים

טקסטים ומקורות

כל טקסטי התפילה ב־Amidora לקוחים ממהדורות ברישיון פתוח שפורסמו בספריא (Sefaria). נכללות רק מהדורות שפורסמו תחת CC-BY, CC0 או בנחלת הכלל.