Amidora

Amidora · ספרייה

אז ישיר

נוסח אשכנז · ימי חול · תפילת שחרית · פסוקי דזמרה · אז ישיר

נוסח
נוסח אשכנז
מהדורה
The Metsudah siddur, 1981

אז ישיר

תקנו לומר וישע ה' ביום ההוא ושירת הים והוא זכר ליציאת מצרים. וכופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה (אבודרהם). כל האומר שירת הים בשמחה ובעצמו שיער כאלו הוא ניצול מהים ופרעה וחילו הם נטבעו ואמר שירה מכפרים לו עונותיו (צפורן שמיר)

Maseches Rosh Hashanah 31a, mentions that the Ode was sung at

Hilchos Tefillah 7:13.

וַיּֽוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָֽיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַֽיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּ֒דֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַֽיִם וַיִּירְ֒אוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִֽינוּ בַּיהוָֹה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:

Even though they had been freed a week earlier, they were insecure, fearing that the Egyptians would capture and re-enslave them. Only when God had drowned the Egyptians were the Israelites psychologically free.—Seporno

The use of the word “hand” or any physical attribute with regard to God is merely metaphorical, since God is in no way physical.

אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָֹה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִֽׁירָה לַיהוָֹה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְ֒בוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵֽהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְ֒מֶֽנְהוּ: יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּ֒עוּ בְיַם־סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻֽמוּ יָרְ֒דוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָֽבֶן: יְמִינְ֒ךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּֽחַ יְמִֽינְ֒ךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְ֒ךָ תַּהֲרֹס קָמֶֽיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְ֒ךָ יֹֽאכְ֒לֵמוֹ כַּקַּשׁ: וּבְרֽוּחַ אַפֶּֽיךָ נֶֽעֶרְמוּ מַֽיִם נִצְּ֒בוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְ֒לִים קָפְ֒אוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵֽמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵֽׁמוֹ יָדִי: נָשַֽׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּֽמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶֽרֶת בְּמַֽיִם אַדִּירִים: מִי־כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה־פֶֽלֶא: נָטִֽיתָ יְמִינְ֒ךָ תִּבְלָעֵֽמוֹ אָֽרֶץ: נָחִֽיתָ בְחַסְדְּ֒ךָ עַם־זוּ גָּאָֽלְתָּ נֵהַֽלְתָּ בְעָזְּ֒ךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶֽׁךָ: שָֽׁמְ֒עוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁ֒בֵי פְּלָֽשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹֽאחֲזֵֽמוֹ רָֽעַד נָמֹֽגוּ כֹּל ישְׁ֒בֵי כְנָֽעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָֽתָה וָפַֽחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּ֒מוּ כָּאָֽבֶן עַד־יַֽעֲבֹר עַמְּ֒ךָ יְהֹוָה עַד־יַֽעֲבֹר עַם־זוּ קָנִֽיתָ: תְּבִאֵֽמוֹ וְתִטָּעֵֽמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְ֒ךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּ֒ךָ פָּעַֽלְתָּ יְהֹוָה מִקְּ֒דָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְ֒נוּ יָדֶֽיךָ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא: כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּֽשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְ֒כוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּֽם: כִּי לַיהוָֹה הַמְּ֒לוּכָה וּמשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו, וְהָיְ֒תָה לַיהוָֹה הַמְּ֒לוּכָה: וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל־כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

When people praise a mortal, they often declare undeserved praise. But God is so great that any praise we offer is insufficient.—Rashi

This translation follows Rashi’s commentary.

This verse is also translated, “You will send forth Your fury: it will consume them like straw.” According to the Zohar, it thus refers to the time of the Resurrection, when God will destroy all the wicked.

The water became hard as stone and the Egyptians were hurled against it with great force.—Rash i

Seporno and others interpret the verse to read: “They, the mighty, sank like lead in the waters,” “mighty,” referring to the Egyptian officers rather than to the waters.

God is “awesome in praise” for we fear that all our praise will prove inadequate. In truth, it is impossible to praise God fully, and David therefore said (Psalms 65:2) “For You, silence is praise.”—Rashi

The Philistines had killed the Ephraimites thirty years earlier when they left Egypt by force. The Philistines were thus gripped with terror when they heard that Israel had escaped from Egypt.—Rashi

Nations on all sides panicked: The Philistines to the west, the Edomites to the south, the Moabites to the east and the Canaanites to the north. The Philistines feared revenge. The Edomites panicked because they feared that Israel would now seek revenge for what Esau (Edom) had done to Jacob. The Moabites, the descendants of Lot, feared they would be punished because of the dispute between Lot and Abraham (Genesis 13:7). Canaan “melted away” because they realized that Israel was destined to take their land, and their astrologers told them that there was no way out.—Rabbeinu Bachya

The two crossings are the respective crossings of the Arnon and the Jordan rivers before entering the Promised Land.—Onkelos

Moses here prophesied that he would not be entering the Promised Land, and he therefore prayed that God should bring the Jews into His inheritance.— Rashi

God’s “habitat” on earth, the Holy Temple, is a parallel of the Holy Temple on high.—Rashi

This verse is not repeated in Exodus. But it is repeated in prayer to signify the end of the Ode, just as the last verse of Psalms 150 is repeated in the prayer whereas it is not repeated in the Book of Psalms.—Avudraham

This verse is a paraphrase of the previous verse as found in Targum Onkelos.

Exodus 14:30-15:19.

Psalms 22:29. The word “king” signifies one whose leadership is accepted freely by all his subjects. Therefore, in reference to Israel who willingly accept the Kingship of God, it says, “For the kingship is Adonoy’s.” A “ruler,” however, is one who forcibly rules people, without their consent. Regarding the nations who do not willingly submit to Adonoy’s Kingship, the Psalmist says, “And He rules over nations.”—Vilna Gaon

Ovadyah 1:21.

Zecharyah 14:9. In the future, God will be recognized by all the nations of the world who will accept Him willingly as their King.

מקומה בסידור

טקסטים ומקורות

כל טקסטי התפילה ב־Amidora לקוחים ממהדורות ברישיון פתוח שפורסמו בספריא (Sefaria). נכללות רק מהדורות שפורסמו תחת CC-BY, CC0 או בנחלת הכלל.